מעקב לילי בחוף הים

“אני חושד באשתי כבר כמה חודשים” אמר בקול נמוך ושקט, הגבר הצעיר שנכנס בצעד מהוסס אל משרד החקירות שלי והציג את עצמו בשם גדי. “היא כבר כמה פעמים ביקשה ממני בחודשים האחרונים את ג’יפ השטח שלי כדי לנסוע לבד בלילה לים”, הוא המשיך לספר.
 
 “בלילה לבד לים?” שאלתי משתומם, כאילו לא שמעתי לפני רגע את דבריו והוא המשיך לספר. “כן, היא מתרגלת כבר זמן רב יוגה ומדיטציה, כשהיא אוהבת לעשות מדיטציה בטבע. היא הסבירה לי שחוף הים הוא מקום נפלא עבור תרגול יוגה ועריכת מדיטציה עצמית ולכן היא נוסעת לשם. פעם בשבוע-שבועיים היא מבקשת רשות לקחת את הג’יפ, נוסעת לשלוש שעות בערך וחוזרת. על הבוקר היא גם דואגת להכניס את האוטו לשטיפת מכוניות מהחול ומחזירה לי אותו נקי. אני לא יכול להסביר את זה, אבל זה נראה לי מאד חשוד. הלוואי שאתבדה, אבל אני מבקש לבדוק מה באמת היא עושה ואני מבקש שתעקבו אחריה.”
 
“אתה באמת רוצה לדעת את האמת?” שאלתי אותו כשאני נועץ בו מבט נוקב. “כן, טובה אמת מרה מאשליה מתוקה”, הוא השיב בחיוך נבוך. “אולי תחשוב על זה עוד יום-יומיים” בדקתי את רצינות כוונותיו, אבל תשובתו הייתה נחרצת “אני כבר החלטתי, בגלל זה באתי אליך”.
 
הבהרתי לו את עלות המעקב והוא שילם מקדמה, החתמתי אותו על טופס הזמנת חקירה וסיכמנו שבפעם הבאה שאשתו תבקש את הג’יפ הוא ייתן לי התראה מוקדם ככל שניתן.

יומיים אחרי זה הגיע הטלפון מגדי, “זה הולך לקרות הערב” הוא אמר.
 
שני חוקרים פרטיים, עוקבים וותיקים ומנוסים של משרדי, אחד ברכב ואחד עם קטנוע התמקמו לתחילת מעקב בשכונה השקטה ברמת גן, שבה מתגוררים בני הזוג. זמן קצר לאחר השעה המיועדת נראתה האישה יוצאת מהבית, נכנסת לג’יפ שחנה בחוץ ונוסעת מהמקום. היא נסעה באלוף שדה לכיוון כביש גהה ובצומת אלוף שדה פנתה דרומה.

בצומת מסובים היא עצרה בטרמפיאדה ונשארה לשבת ברכב. דקות אחדות אחרי זה דיווחו לי העוקבים ש”האובייקט התחיל בנסיעה איטית ונראה לנו שמכונית מזדה אפורה נוסעת קצת אחריה, ייתכן שהוא בודק עיקוב, אנחנו לוקחים בזהירות מרחוק”.
כן, עושה רושם שמישהו פה נוקט באמצעי זהירות, חשבתי לעצמי, ממתין ליתר הדיווחים ולהתפתחות המעקב.
 
שתי המכוניות המשיכו בנסיעה בכביש מספר 4 לכיוון דרום, כשפעם אחת אף נעצרו בצד הדרך לזמן קצר, כשהם נותנים למכוניות האחרות לחלוף על פניהן והמשיכו. העוקבים היו מקצועיים מספיק כדי להתמודד עם המצב, אבל זה ממש נראה כמו ניסיון לבצע בדיקת מעקב.
 
במחלף ראשון לציון פנו הג’יפ והמזדה מערבה לכיוון חוף ראשון, “טוב היא באמת אמרה לבעלה שהיא נוסעת לחוף הים, עד כה היא אמרה אמת”, חשבתי לעצמי, מבין שבזה כנראה עומד להסתיים החלק האמיתי בסיפור שלה. במגרש החניה של חוף ראשל”צ, נראה הגבר שנהג במזדה מחנה את מכוניתו ויוצא ממנה תוך שהוא סורק בעיניו את הסביבה, הולך לעבר הג’יפ שהמתין לו במרחק מה, נכנס למושב שליד הנהג והג’יפ החל בנסיעה. דקות אחדות לאחר מכן הוא הגיע לאזור “הסופרלנד” ו… נכנס בדהרה לתוך החולות בדיונות החול שמסביב. לאפשרות הזאת לא היו העוקבים ערוכים, גם מבחינת כלי רכב וגם מהבחינה הזאת שאפילו עם רכב מתאים לנסיעת שטח, לא ניתן היה להתקרב אל הג’יפ בלב החולות בלי להתגלות.
 
הנחיתי את החוקרים להמתין בתצפית לעבר המזדה שנותרה בחנייה, כדי להנציח ולתעד לפחות את סיום המפגש, שאכן התרחש כשעתיים מאוחר יותר. הג’יפ חזר, הגבר ירד ממנו ושתי המכוניות נפרדו לדרכן. פחות מחצי שעה אחרי זה הייתה כבר הנעקבת שלנו בחזרה בביתה ברמת גן.